אמא"י

1. שם: עידו סלונימסקי
2. כינוי: Gintoki-pyon
3. גיל: 23
4. רזומה:
ע. תוכן בכנס הארוקון 2012
מקרין בכנס כאמ"י 2011
מנהל דה פקטו של פורום אנימה4
מנהל בדימוס של פורום אנימס
5. מצע:
בתור חבר בקהילת האנימה כבר מעל לעשור, ראיתי הרבה אנשים מנסים לעשות מהפכה. הרבה אנשים שבאים ואומרים שהם ישנו את כללי המשחק.
לצערי, וכנראה לצער רבים אחרים, אף אחד לא באמת עשה את זה. כשאמא"י הכריז על עצמו כגוף, בתחילת אפריל 2007, בערך כשנה לאחר ששמעתי על הקמתו - שמחתי.
גוף אשר מטרתו לקדם ולפתח את תחום האנימה בארץ. זה היה כחלום שהתגשם. למי שלא היה בקהילה באותה תקופה, ובתקופה שלפניה, לא ממש הייתה קהילה. זה היה לאחר שאורגנו כנסים ע"י יוזמות פרטיות, וחנות מסחרית (אנימהוליק שנסגרה). לא היה גוף ניטרלי שמטרתו היחידה היא לפתח את תחום האנימה.

אמא"י קם על מנת להיות הגוף הזה.

אני לא מאשים את וועדי העבר, ולא אף אחד אחר. אך מה שקורה בפועל היום, זה שהגוף לא עוסק במטרתו. לפחות לא לפי ראייתי. שימור קהילה קיימת הוא עיסוק שלדעתי צריך להיות מזערי עבור גוף כאמא"י, אך במקום זאת, זה פועלה היחיד.
אם אני איבחר לוועד אמא"י, אני מתכוון להשקיע את מלוא זמני כחבר וועד על מנת לפתח את התחום בארץ.
יש שיקומו ויגידו - מה זה אומר? גם אני תהיתי את זה במשך זמן רב.
לטעמי, על מנת לפתח את התחום בארץ, יש לחשוף אותו לקבוצה גדולה ככל האפשר של אנשים. כפי שבעבר היה ערוץ אנימה, ורצועת "אנימנגה", אלו דברים שצריכים להתקיים. אם כי בצורה יותר מושגחת ומקצוענית. צריך שתהיה אפשרות לילדים צעירים לקנות ולקרוא מנגה בעברית בחנויות הספרים. שהורים יקנו לילדיהם מחברות שיש עליהם תמונה של גוּרֶן לָגַאן. ועוד.
זה מה שאני חושב שצריכה להיות מטרתו העילאית של אמא"י כארגון, ואפעל להזיז אותו למסלול הנכון.

דבר ראשון אני רוצה לאחל לך בהצלחה בבחירות, תמיד כיף לראות שיש עוד אנשים שרוצים ויכולים לתרום בוועד, במיוחד כשאני נמצא במצב בו אני רוצה אך לא מסוגל.

דבר שני, תקן אותי אם אני טועה, אבל למיטב ידיעתי, פרוייקט הספריה של אמא"י הוא בדיוק מה שאתה מדבר עליו כשאתה אומר "פיתוח הקהילה", נכון, הפרוייקט הזה מיועד גם לקהילה הקיימת, אבל הוא משווק גם לקהל הרחב, כמו שניתן לראות ממסעות פרסום הפליירים ברחבי ב"ש ות"א.

מעבר לכך, המטרות שאתה מציב לעצמך נשמעות דיי גבוהות, החל מפתיחה מחדש של ערוץ האנימה (שנסגר לאחר מחסור ברייטינג, להבנתי), ועד יצירת מצב המאפשר תרגום ומכירת מנגות בכמויות גדולות בחנויות ספרים, הייתי רוצה לדעת כיצד אתה חושב שניתן לעשות את הדברים הללו, ואיך תפעל לכיוון המטרות האלה באם תבחר לוועד.


בברכה, אביב.

שלום אביב,

דבר ראשון לגבי הספריה - יש צדק בדבריך, אך השיווק לקהל חיצוני לא לגמרי קיים. אני, אישית, מעולם לא ביקרתי בספרייה מכיוון שהן לא באיזור מגוריי. ולכן אני לא יודע בדיוק איך זה נראה ולא מסוגל לתת דיעה מלאה על הנושא. אך מדף, או ארונית אחת, של ספרים בספרייה עירונית זה מעט מדי ולא מספיק. בייחוד שמדובר במנגות באנגלית.
בתור ילד שהתעניין בקומיקס, מעולם לא הרמתי קומיקס באנגלית כשהייתה לי אופציה לקרוא בעברית. אולי זו דוגמה אישית, אבל לדעתי היא יותר נפוצה מאשר ילד שירים ליד ספר קומיקס באנגלית (שסדר הקריאה בו הוא הפוך) מעניין וסקרנות בלבד. (ובתור מישהו שמסתכל מבחוץ, מנגה זה בדיוק זה - קומיקס יפני, שמסודר הפוך משום מה)

באמת, שזו יכולה להיות בחינה מעניינת, אם וכמה אנשים נכנסו לתחום המנגה ו\או האנימה בזכות הספרייה. אני מניח שפחות מ-1% לעומת כמות האנשים שנכנסו לתחום בזכות שידורי דרגון בול זי בערוץ הילדים בשנת 2003.

וזו בעצם הנקודה שלי. הספרייה, בסופו של יום, היא פרויקט קהילתי מאוד נחמד ומבורך. אני מכיר את יבגני שנים רבות ואני יודע שזה פרויקט שהוא "פינטז" עליו המון זמן. אבל זה לא מה שיפתח את הקהילה. זה לא מה ש"יביא דם חדש". אם זה עושה את זה, זה תופעת לוואי מבורכת, ולא הגשמת המטרה.

עכשיו, לגבי המטרות שלי. אני לא חושב שתפעול ערוץ שלם לאנימה זה משהו ישים ברמה הכלכלית, והעובדה בשטח היא שזה לא עבד. אבל אני כן חושב שרצועת "אנימנגה" (ועכשיו שאני מקליד, אולי קראו לזה "טלמנגה"?) שהייתה בערוץ הילדים היא כן שיטה מעולה, ולו הייתה למנהלים שם הכוונה ויד עוזרת, זה היה יכול להמשיך ולהביא ילדים ובני נוער חדשים אל הקהילה.
כנ"ל לגבי מנגה בעברית, אני לא יודע אם אתה זוכר או יודע, אבל בזמן שידורי סאקורה בערוץ הילדים, המנגה נמכרה בתרגום לעברית. וסדר הקריאה אפילו לא נפגעה, כי עברית זה מימין לשמאל. גם לזה היה פוטנציאל מאוד טוב.

אני לא חושב שאפשר במשך שנה להספיק להקים את הדברים האלה. מה שכן אפשר, זה לכוון את אמא"י לכיוונם.
וזה מה שאני מתכוון לעשות. בין אם במו"מ עם ערוצי טלוויזיה, התאחדות הוצאת הספרים בישראל, ועם מי שצריך.
בראייתי אמא"י לא צריכה להיות גוף שמארגן כנס תחפושות (בלי לזלזל), אלא גוף מכוון עבור הארגונים הנ"ל להבאת תוכן אנימה ומנגה איכותי לארץ.

מקווה שעניתי על שאלותיך, וכמובן שאתה מוזמן למקד אותי יותר אם עוד יש לך השגות.

עידו.

היי עידו,

כמו שאביב ציין, הצבת לעצמך מטרות דיי גבוהות, ובכך כאלו שייקחו יותר משנה בכדי לצאת לפועל באופן מלא. רציתי לדעת האם יש לך מטרות ושאיפות ספציפית לשנה הקרובה, בתחום התנהלות הארגון, תכנים, אירועים קטנים, על מה לדעתך יש צורך לשים יותר דגש, התנהלות מול הקהילה, וכו'.

תודה ובהצלחה!

אני לא רוצה להישמע תקיף, אבל מה שאתה מציע נשמע טיפה מופרך, לפחות בצורה שבה אתה מציג את זה.

- ספריה: עדיין מתפרסת וגדלה, ככה שאין מה להתלונן על היותה קטנה,דבר שהוא בעצם לא נכון. בכל ספריה יש למעלה מ-100 כרכים בממוצע.
בני נוער נוהגים להמליץ אחד לשני על ספרים ואני מאמין שזה אותו דבר עם מנגה. אם יש היצע בספריה אז יש גם על מה להמליץ.
לגבי תרגום לעברית, עלות רכישת זכויות, תרגום, הדפסה והפצה הן גבוהות. לכן, כדי לבטל את העלות השולית אתה מפיץ לקהל רחב כמו שיש לך לשפה
האנגלית. לעברית מעמד נחות מבחינה מספרית ולכן אין פלא שמספר התרגומים הוא זעום.
בנוסף, מנגות כתובות בכיוון הכתיבה היפני (שבעצם מתאים גם לעברית) לא הפוך ולא מוזר.

- שימוש במותגים הוא דבר שקורה הפוך: קודם הסדרה תופסת ורק אחר כך משחררים מרצ'נדייז

- ערוץ/רצועת אנימה זה דבר יקר ואני לא רואה מו"מ אפשרי בין הארגון לבין גוף מסחרי בנושא (מה לארגון יש להציע?).
מקסימום אפשר לספק יעוץ לגבי סדרות מוצלחות שמוכרים את הזכויות שלהן בזול.

היי מיתר,

כמו שאמרתי, לדעתי האירועים הקהילתיים הם ה-"peanuts" של אמא"י.
לדעתי כבר עכשיו, כאשר יש 5 אנשים אשר משקיעים את מלוא זמנם כחברי וועד בהם, או בנגזרותיהם, הם מקבלים יחס מעבר לכמות ההשקעה שמגיע להם.
קראתי את המצעים של שאר חברי הוועד, ואני חושב שהאירועים הקהילתיים יקבלו מספיק יחס לטעמי, ולכן אני לא רואה סיבה לתת להם עוד תשומת לב.

בנוגע להתנהלות פנים וחוץ-ארגונית, מכיוון שאני לא מספיק מכיר את התנהלות הוועד כרגע, כמתבונן מבחוץ - אני לא רוצה להבטיח הבטחות שווא.
אבל בגדול, בוקי.
מקווה שעניתי על שאלותיך, מוזמנת למקד את עצמך אם את רוצה לשמוע עוד.

היי דור,

אחלק את התשובה לסעיפים שלך:

1. ההערה על סדר הקריאה של המנגה היא צינית. אני פשוט מנסה להסתכל על זה בעיניים של אדם שאינו מכיר, ולא של מישהו שקורא מנגה כבר 13 שנים. לא התלוננתי על גודל הספריה, אם זה השתמע מדבריי, אז זו לא הייתה הכוונה. הטענה שלי היא שהספרייה היא לא מדיום לחשיפת התחום. לא ביסודה בכל אופן. זוהי תופעת לוואי מבורכת.
אם נצליח להביא מנגה לכדי תירגום, זו תהיה הצלחה, ולזה אני שואף. (אסטריקס ואובליקס, קומיקס צרפתי, קיבל תירגום לעברית בצעירותי, והיווה הצלחה בקרב חובבי קומיקס צעירים. למה שקומיקס יפני לא יקבל אותו טיפול?)

2. לא הבנתי את ההערה על מרצ'נדייז. אשמח אם תסביר כדי שאוכל להגיב בצורה עניינית.

3. זה שהנושא הוא יקר וקשה, לא עושה אותו בלתי אפשרי. והחשיבה הזו של "מה יש לארגון להציע?" ו-"אני לא רואה מו"מ אפשרי" זה מה שאני מתכוון להוציא מהחשיבה של הארגון. ארגון שחושב ככה הוא לא ארגון שיצליח. לא משנה באיזה תחום.

כמו שאמרתי למיתר, מוזמן למקד את שאלותיך אם אתה מרגיש שלא קיבלת מענה מספק.

עידו.

"לטעמי, על מנת לפתח את התחום בארץ, יש לחשוף אותו לקבוצה גדולה ככל האפשר של אנשים."

אתה מוכן לתת דוגמאות לאיך אתה מתכוון לעשות את זה?

"זה שהנושא הוא יקר וקשה, לא עושה אותו בלתי אפשרי. והחשיבה הזו של "מה יש לארגון להציע?" ו-"אני לא רואה מו"מ אפשרי" זה מה שאני מתכוון להוציא מהחשיבה של הארגון. ארגון שחושב ככה הוא לא ארגון שיצליח. לא משנה באיזה תחום."

לא נראה לי שכוונות טובות במקרה כזה עוזרות במיוחד
וכדי להגיע למצב שאפשרי לעשות כזה דבר, אתה צריך להתחיל מכל הדברים הקטנים שמניבים פחות תוצאות.
דוגמא:
1. "למה להביא מחברות עם דמויות של אנימה?"
מציג נתונים של כמות האנשים שמגיעה לכנסים בכדי לקנות כאלו מוצרים.
2. "למה לתרגם מנגה לעברית?"
להביא נתונים על כמות ההשאלות מהספריה העירונית

אתה לא יכול פשוט לבא ולהגיד "היי, אני עידו מארגון אמא"י ובאתי לדבר איתכם על ערוץ אנימה"
מבלי שיהיה לך רזומה של פעילויות הארגון
ונתונים שמראים כדאיות של הדבר.

נ.ב.
הכנסת יותר בני-נוער לתחום היא ממש לא בעייה
וזה משהו שכבר קורה בעצמו (אני עד לתהליך הזה).
אם כבר הבעייה היא שאין מספיק מבוגרים בתחום שסיימו צבא
ועדיין מתעניינים בו ו/או מעוניינים לתרום מזמנם לקידום התחום.

_________________
ICQ: 449385251

תרגום: מה שתיארת הוא נסיון מסחרי ליבא מוצר ידוע לארץ כמו שנעשה עם "הארי פוטר". לרוב אותו מוצר מקבל הייפ עולמי מטורף ורק אז מתורגם בגל גדול להמון שפות שונות. דוגמה אקטואלית לכך היא שידור סדרות אנימה גדולות בערוץ הילדים (בדרך כלל רק אחרי שהצליחו בצורה מטורפת בארה"ב).

בקשר למרצ'נדייז: הטענה שלי היא שיצירת מצב (בדרך כלשהי) בו חברות שונות משווקות מוצרים של מותגי אנימה (כמו מחברות, ילקוטים וספלים) היא לא הדרך לחשוף את תחום האנימה לקהל יעד פוטנציאלי, אלא דרך להפיק רווחים מקיומו של קהל כזה.

שידורי אנימה: "שינוי חשיבה" אינו דרך. דרך היא דרך. זו ההזדמנות שלך לספר איך אתה מתכוון לממש את שאיפותיך.

מתן,

חשיפה של התחום אפשרית רק בצורה מסחרית. בטלוויזיה, בקולנוע, בחנויות הספרים, וכו'.
צריך ליצור המצגה מעניינת מספיק של התחום לגופים האלה, ולגרום להם להתעניין. זו הדרך היחידה.

"כוונות טובות" זו הדרך היחידה להתחיל. כרגע הארגון מתעסק בתפל (לטעמי), כי זה מה שקל. זה מה שרץ. אבל זה לא מה שמקיים את מטרות הארגון. או לפחות את המטרות שמתיימרות להיות מטרות הארגון. אני חושב שהמטרות שמצוינות הן מטרות שכדאי לפעול על מנת להשיגן, ואני רוצה שהארגון יפעל לטובת כך.

תקן אותי אם אני טועה, אך רוב הקהילה המבוגרת לא התחילה בגיל 25. היא התחילה בגיל 13~17, הם התחברו לזה, והמשיכו להתעניין גם בגיל מבוגר. ספציפית אני יכול להעיד על כמה אנשים, אולי אתה מכיר אותם - אור, יבגני, עומר ואורי, שכולם התחילו לראות אנימה לפני גיל 18. והיום הם מכהנים בוועד ותורמים מזמנם לקידום התחום.

דור,

אני באמת מתנצל, אבל אני לא מוצא את השאלה שבדבריך הראשונים. אתה לא חייב להסכים עם הדיעה שלי, אני מבין שזה קצת פרובוקציה בשביל המקובעות המחשבתית ששוררת בארגון. אלא אם כן אתה רוצה להתנסח מחדש, נסכים שלא להסכים?

וכמו שאמרתי (או לפחות נראה לי שאמרתי), הדרך לשנות את החשיבה זה להפנות את קשב הארגון. 5 אנשים שנותנים בערך 10% (סתם הערכה גסה) מזמנם לארגון, נותן לך בערך יומיים עבודה נטו בשבוע. אם ביומיים האלה עובדים על כנסים ואירועים - מפספסים את המטרה. אם מנצלים חצי יום כדי לעבוד על קידום התחום בצורה כלל-ארצית, אני חושב שכבר מתקרבים לדרך הנכונה.

עידו.

מה שאני מנסה להבין הוא מדוע הצעת לקדם את ההפצה של תחום האנימה דרך אותם מוצרים.

מה שאתה מציע הוא להפנות את משאב הזמן של הארגון על מנת לקדם תחומים אחרים. וזה לגיטימי.
אבל מצד שני, אני רוצה לדעת כיצד תשקיע את הזמן (ולא לטובת איזו מטרה).
למשל: איסוף חתימות ונתינת ערבות כספית הן דרכים לממש שאיפות.

לגבי עניין החשיפה, יש עוד דרכים. אני יכול להעיד על עצמי שאנימה ראיתי בתור ילד, בשידורי הערוץ הראשון אבל אז עוד לא קישרתי.
דווקא מרתונים של סדרות שבן הדוד שלי המליץ לי עליהן היוו את נקודת המפנה. הוא עצמו היה פשוט בוחר לפי ההמלצות ב-ZADAX.
אולי הדרך צריכה להיות תמיכה בפאנסאב עברי. מה שעל פניו נראה סותר, אבל אפשר להפוך לעניין אמיתי אם מצליחים להשיג זכויות
ומפיצים במחיר הפקה (את זה גם אפשר לעשות עם מנגה, אבל זה מסובך יותר מבחינת הפצה).

ההצעות שלך נשמעו (ותקן אותי אם אני טועה) כמו נסיון לשדל חברות גדולות לעשות משהו לטובתנו. לא שזה רע, פשוט לא נראה לי מעשי.
ואל תבין אותי לא נכון (במקרה וזה נראה ככה), אני בסך הכל רוצה לשמוע מצעים מעשיים מאנשים שמתכוונים לרוץ כדי לראות עד כמה
ישים המצע שלהם.

פאנסאב עברי הוא בהחלט אפשרות לגיטימית נוספת, אם כי קטנה יותר מבחינת היקף. אני לא חושב רק על חברות ענק. אבל זה כיוון שהארגון מעולם לא כיוון אליו, ולכן אני מדגיש אותו יותר.

מבחינת אופן השקעת הזמן, ובכן, זה משהו שקשה לפרט בצורה שבה אני מבין שאתה רוצה לשמוע. מכיוון שאין לארגון אף נסיון בהתנהלות מול חברות מסוג זה, השלב הראשון יהיה ליצור איתן קשר ולראות כיצד נוכל לבסס יחסי עבודה, משם ייגזר תו"ל העבודה והת"ע השנתי מבחינתי. אם הם ירצו לקבל הוכחת ייתכנות של הנושא, נצטרך לעסוק בזה. אם ידובר על ערבות כספית, נצטרך לראות כיצד אנחנו יכולים לארגן דבר כזה, וכו'.

כאשר מדובר במו"מ עם גופים זרים, קשה לשים את האצבע במדויק כיצד תתבצע חלוקת הזמנים.

"לשדל חברות גדולות לעשות משהו לטובתנו" - כולנו ילדים גדולים ויודעים שלא כך העולם פועל. אמא"י כגוף, צריך להראות לחברות כאלה שאם הן יכניסו אנימה למעגל העיסוק שלהן, הן ירוויחו מזה, בסופו של יום.

עידו.

_________________
ICQ: 449385251